לקחו מספר שנים עד שנפל לי האסימון. בעקבות בלוג של וולטר קובלט מ sibirsky extreme הבנתי שאני שבוי של תעמולת מחלקות המרקטינג ששיכנעו אותי שרכיבת אדוונצ'ר עושים עם אופנועים ענקיים, מרובי צילינדרים, עתירי כ"ס עם שתי מזוודות אלומיניום מרובעות ושזה עובד מצויין גם בשטח - כל שטח.
שורת המחץ במאמר הייתה שאתה כמעט אף פעם לא משתמש בכח העצום של המנוע אך ב 100% מהזמן סוחב עודף של 80 ק"ג בממוצע!
בווום, נפל האסימון :)
אז גיבשתי רשימת דרישות מהכלי המיועד:
1. דו"ש - אדוונצ'ר. הכלי צריך להיות מסוגל לעשות מאות ק"מ בכביש בכייף
2. עד 150 קילו שיהיה אפשר להרים אותו לבד
3. מנוע חזק ומלהיב - באנו להנות!
4. חסכוני בדלק
5. זול ופשוט לתחזוקה
6. הזרקת דלק
7. שישה הילוכים - יתרון גדול
8. מתלים מתכווננים - יתרון גדול
9. ABS - יתרון גדול
10. טיובלס - יתרון גדול
11. מזלג הפוך - יתרון
12. מיגון רוח - יתרון
13. קלאץ' הידראולי - יתרון
פילוח כל הדרישות הנ"ל מצמצם את האפשרויות לאפס. אין אף כלי שנותן את כל זה. הכלי היחידי, בודד בצמרת שעונה על **כל הדרישות** למעט טיובלס הוא הקטמ 690 אנדורו.
בחיל ורעדה נפרדתי מהקטום 990 המרשים לטובת האח הקטן ולקראת סוף ינואר 2015 קיבלתי בשעה טובה את המפתחות. החשש הגדול ביותר היה החיים עם הכלי בכביש. ללא מיגון רוח, כנף גבוהה, משקל נמוך, כסא צר, גיר קצר וצפוף. היו לי את כל הסיבות לחשוש.
פאסט פורוורד, שנה עברה 13000 ק"מ על השעון והנה הרשמים באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן בלי לעשות הנחות, בלי פרות קדושות, בלי בג"ץ ובלי בצל"ם.
רקע כללי
=======
האופנוע הוא כלי התחבורה היחידי שלי. אני רוכב 7 ימים בשבוע כל השנה כולל בגשם שוטף או חום קיצוני. תמיד עם מגפי שטח, מגני ברכיים ומעיל ממוגן. בימות
השבוע הרכיבה היא בכביש כ 30 ק"מ. בסופ"ש מטייל איתו בשטח קל. טיול ממוצע כולל 50 ק"מ הגעה ליעד, 50 ק"מ רכיבה בשטח וחזרה הבייתה.
מה לא אהבתי
==========
אמינות - נדנדי השסתומים הלכו אחרי 3500 ק"מ. תוקן באחריות. גרם לי למשבר אמון בכלי. אם היה קורה שוב האופנוע היה עף.
אחריות - שנתיים אחריות אך הכיסוי דל ביותר. מנוע (חלקי), שלדה וזרוע אחורית. מצחיק שחברה שהסלוגן שלה Ready to race מציינת בכתב האחריות שאם אתה מתחרה עם הכלי יש לך אחריות ל 30 ימים בלבד.
מנוע בשטח - המנוע חזק ואוהב סל"ד. מתאים לכביש ולמסלול סופר-מוטו. בשטח אתה מעדיף מנוע שמכוון לכח בסל"ד נמוך.
אגזוז - מתחמם מאוד. שרף לי המון ציוד ופעם אף גרם להתפוצצות הפאסט בתוך התיק.
פתח מילוי דלק - נמצא מאחור. לא נוח ומחייב הסרת הציוד שקשור מאחור על מנת לתדלק. אפס בהנדסת אנוש.
מראות - גרועות. כדאי להחליף לאפטר מרקט.
וינקרים - יותר גרוע.
רכיבה בכביש מהיר - מעל 130 הרוח מפריעה. מעל 160 יתכנו נדנודי ראש. הכסא לא נוח ליותר מ 80 ק"מ רצוף. צריך לעשות הפסקות מדי פעם.
רכיבה בשטח - המתלים מכוונים קשה והכלי מקפץ על אבנים. צריך לעבוד טוב על הכוונון.
מראה - נראה צנום ורזה. כמעט כמו אופניים.
מה אהבתי
=========
מנוע - אדיר. כל ה 67 סוסים יוצאים מהארווה כמעט בכל רכיבה. תאוצות מרגשות. יצא לי לראות 170 בהילוך חמישי לפני מעבר לשישי. אני בד"כ מאוד זהיר אבל
עדיין עם ה 690 הצלחתי להרים גלגל בלי קלאץ בשלושת ההילוכים הראשונים בעמידה ובישיבה. לא הרבה אופנועים מסוגלים לזה אם אתה לא אלי פנגס.
הזרקת דלק מדוייקת - תגובת מצערת חלקה. אין בעיה של snatchy throttle
בלמים - מעולים! וה ABS משרה המון ביטחון בכביש וגם בשטח
צריכת דלק מצויינת - ליטר אחד לכל 25 ק"מ וטווח מיכל של כ 250 ק"מ. מספיק לארצינו הקטנטונת
התנהגות כביש - חוץ מכביש מהיר וארוך הכלי מתנהג מצויין בכביש. הרבה יותר נוח מכפי שניתן לחשוב כשרואים את הכסא הצר ובכלל הרכיבה בכביש מהנה מאוד.
בלי להסס רכבתי איתו מספר פעמים לטיולים דו-יומיים אשר הצריכו מאות קילומטרים של רכיבת כביש. בינואר אני צפוי לרכב איתו לתלת יומי לאילת. אין לי שום היסוס לעשות זאת.
תחזוקה זולה - צילינדר אחד בשילוב גישה קלה למכלולים משפיעים לטובה על עלות הטיפולים. מרווח טיפולים של 10000 ק"מ!
משקל קל - אפשר להרים לבד כשנופלים בשטח. מקנה ביטחון
צמיגים - מבחר רב של צמיגים.
אופנוע מותאם לחוליגנים - כייף טהור מכל הבחינות.
תחרות בשוק
==========
כבעלים של אופנוע כזה, אתה צפוי לקשיים בבחירת הכלי הבא. כל אופנוע אחר בקטגוריית דו"ש מהווה פשרה כלשהיא לעומת ה 690:
במוו 800 GS - אופנוע להיט אבל יחסית ל 690 כבד מאוד, בולם קדמי לא מתכוונן, קלאץ' מכני.
סוזוקי DR 650 - כלי מצוין אך מיושן, קרבורטור, 5 הילוכים ואין ABS
סוזוקי DRZ 400 - כלי מצוין, מיושן יחסית, הרבה פחות טוב בכביש
ימאהה טנרה 660 - דו"ש טוב, תמורה גבוהה למחיר. כבד, מרכז כובד גבוה, חלש, מיושן. יש עדויות שלא אמין, אין ABS
ויסטרום 650 - בהחלט ראוי אך מוטה כביש משמעותית, כבד, אופנוע תקציב. כלי אמין.
הונדה טראנסאלפ 750 - כמו ויסטרום.
קטמ 500 EXC - כלי שטח מקצועי חוקי לכביש. החסרון הגדול שמטפלים בו לפי שעות והוא רחוק מלהיות נוח בכביש.
GS 1200 - כבד.
סופר טנרה 1200 - מעולה אך כבד מאוד. מפחיד ליפול איתו בשטח.
WR 250 - לא לרכיבות כביש ארוכות , אין ABS
CRF 250 - מצויין אך חלש ולא מלהיב, אין ABS
קטמ 990 אדוונצ'ר - כבד, מיושן יחסית, זולל דלק, יקר לתחזוקה, הזרקת דלק מעצבנת
קטמ 1190 אדוונצ'ר - כבד.
הוסקוורנה 701 - זהה ל 690 ולכן בהחלט בר החלפה.
לסיכום
=======
ה 690 אנדורו ענה על כל הציפיות ואף מעבר לכך. החששות מפני נוחות הרכיבה בכביש התבדו ובאופן מפתיע ממש כייף איתו ברוב הכבישים. בשטח היו לי ציפיות גבוהות בהינתן המשקל הקליל אך בפועל התחושה היא שהכלי צריך כוונון מתלים מקצועי וצמיגים קרביים כדי לתת תחושת ביטחון בשבילים. יחד עם זאת המשקל הנמוך מהווה בונוס גדול כשצריך להרים את האופנוע מנפילה או לבצע תיקונים ברכיבה טכנית. צריכת הדלק, עלויות התחזוקה ומבחר הצמיגים פשוט תענוג.
לדעתי הצנועה ה 690 הוא הכלי הטוב ביותר בקטגוריית הלייט אדוונצ'ר Light Adventure
