חוות דעת - רויאל אנפילד הימליאן 450

מאת: עדי ברדה
הערה : מאמר 100% אנושי - ללא תוכן מבוסס AI

אחרי יותר משנה ו 12,000 ק"מ על גבי אוכפו של ההימי 450 הגיע הזמן לעצור לרגע ולתת חוות דעת אמיתית מתוך נסיון של אלפי ק"מ בכביש ואלפי ק"מ בכל סוג שביל אפשרי לאופנועי אדוונצ'ר.

קצת רקע עלי
אני רוכב על אופנועי אדוונצ'ר ודו"ש מאז 2012. האופנוע הוא כלי הרכב העיקרי שלי כל יום כל השנה. בסופי שבוע אני רוכב בשטח פתוח לא טכני, אוהב במיוחד מסלולים במדבר.
במהלך השנים האחרונות רכבתי והובלתי טיולים רבים בשטח עם רוכבים ברמות שונות וכמעט כל סוגי אופנועי השטח \ דו"ש \ אדוונצ'ר שנמכרים בישראל.
כלים עם יכולת שטח שהיו ברשותי תקופה משמעותית: קאגיבה אלפאנט, קטמ 990, קטמ 690, הוסקוורנה 701 ורויאל אנפילד הימליאן 411 ו- 450.

מה זה?

האנפילד הימליאן 450 (או 452 אם רוצים לדייק) הוא הדור השני של סדרת ההימליאן. ההימי המקורי, דגם 411 היה כלי אדוונצ'ר מעולה לדעתי, רכבתי עליו כ 3 שנים לפני שהוחלף בדגם החדש. הוא כנראה היה האופנוע שהכי התחברתי אליו אי פעם. את חוות הדעת שלי עליו משנת 2022 אפשר לקרוא בלינק הזה.

היה ברור לי ולחברים נוספים בקבוצת הפרדות שכשיגיע ההימי 452 החדש נרוץ לשדרג את ההימי הוותיק. חשבנו שאנפילד יישמרו את הקסם והאיכות של הדגם הקודם וישפרו את מה שצריך לשפר כמו הילוך שישי, עוד כוח לטובת נסיעה בכבישים מהירים וכו'
בפועל קיבלנו אופנוע חדש לגמרי. אין כמעט שום קשר בין הימי 411 להימי החדש, הכל שונה - שילדה, בולמים, בלמים, גיר, מנוע, מערכת קירור, חשמל, מיכל דלק, לוח מחוונים, עיצוב, גאומטרית היגוי, גובה, תנוחת ישיבה ועמידה - הכל פשוט הכל ובמחיר שהוא לא רחוק מהדגם היוצא. זאת לא הייתה אבולוציה אלא רבולוציה מלאה. האיכות עלתה באלף אחוז. הימי החדש הוא אופנוע "גרמני" לגמרי לעומת קודמו שהיה אופנוע "הודי" על אמת עם כל המשתמע מכך - צירים חורקים, מנוע Long stroke עצלן, בלמים שלא עוצרים וכו'
כל החברים שאני מכיר ורכשו את ה 450, התחברו מהר מאוד לגרסה החדשה, מצאו בה את הייתרונות המובהקים ונהנו ונהנים מכל רגע. אני לא!
הלב שלי היה כולו בדגם ההודי הישן שנתן בדיוק את מה שחיפשתי - כלי אדוונצ'ר, קשיח, פשוט ובלתי עציר עם פעימות מנוע ארוכות ומרגיעות. כלי שנותן לך תחושה שלא משנה לאיזה הרפתקאה תיכנס בכביש או בשטח, הכל יהיה בסדר. מדהים לרכיבה בסולו.
וההימי החדש? הרגשתי שזה כלי אירופאי מודרני, אחד מיני רבים ללא הקסם ההודי, מנוע Short stroke יחסית לקודמו, חזק פי שניים אבל אנמי בסל"ד הנמוך. אין את אפקט ה "טרקטור" הבלתי עציר של ההודי המקורי. רוצה לעבור מכשול כלשהו? תן גז והרבה ומרכז הכובד? משמעותית גבוה מקודמו ולכן גם תחושת המשקל - מרגיש הרבה יותר כבד. וגובה המושב גבוה ותנוחת הרכיבה בעמידה - יותר קרבית ופחות נינוחה. פתאום יש לך עסק עם אופנוע מודרני כבד וחזק ולא עם טרקטור הודי נמוך אז אפשר בהחלט לומר שההימי החדש הוא כלי לרוכבים קצת יותר מנוסים. במיוחד בשטח.
עברה כשנה עד שנגמלתי מהגעגועים ל 411 והצלחתי להנות מהייתרונות המדהימים של ה 450:

1. המנוע - מאפשר רכיבה מהירה משמעותית אל היעד גם במהירות הסופית (סביב 150) וגם בתאוצות
2. גיר - העברת הילוכים נעימה וחלקה כמו חמאה. גיר ברמה גבוהה מאוד
3. בולמים - בולמי Showa , הכי טובים שהיו לי עד היום. עובדים מעולה בכביש ובשטח. אין צורך לשנות בהם כלום. 
4. בלמים - עוצרים חזק ועם הרבה רגש. אני אוהב להשאיר את ה ABS דולק גם בשטח והוא עובד היטב
5. שלדה - קצת קשה להסביר את זה אבל השילדה עובדת טוב בשטח, קשיחה, מאפשרת הצמדת ברכיים וחופש תנועה
6. יכולת נשיאת משקל בשטח - תכונה ייחודית שעברה בירושה מההימי 411 - אתה יכול להעמיס טונות של ציוד על האופנוע והוא יישמור על יכולותיו הדינמיות הגבוהות בשטח. יש כלים שכייף לרכוב איתם בשטח אך ברגע שמעמיסים אותם עם ציוד רב הם מאבדים את זה, זה לא המקרה עם ההימי - הוא תוכנן לסחיבת משא כבד ביעילות.

מוטי מור בהודו - דוגמא מהחיים ליכולת נשיאת הציוד האדירה של ההימי

אז איך הוא בכביש

בכביש הוא בסדר. משמעותית יותר מהיר מה 411. אפשר לרכוב איתו שעות למרחקים ארוכים, לבצע עקיפות בביטחון בכביש מהיר, יציב מאוד בכל מהירות, כייף בפניות. בתוך העיר , זווית הצידוד החדה שלו ותנוחת הישיבה מאפשרות רכיבה זריזה בפקקים. רכבתי איתו ללא היסוס לאילת, מצפה רמון, רמת הגולן וכו'. המנוע לא מתאמץ במיוחד, לא מתחמם במיוחד וגם לא פולט חום לכיוון הרוכב. לא נתקלתי ב "צלצולים" גם אחרי רכיבה מאומצת ביום חם.
כמובן שלא מדובר בנוחות וחלקות של מנוע טווין. בכל זאת סינגל 450 גדול. באופנוע שלי אני חווה וויברציות ברגלית שמאל (בצד של השרשרת) במהירות של מעל 110 קמ"ש. קצת מעצבן אך התרגלתי עם הזמן. הכסא המקורי נוח, רכשתי כסא טורינג (830 ש"ח מאיביי) - לא שיפר את הנוחות באופן משמעותי. ניתן להזמין כסא ראלי שיש המוצאים אותו נוח יותר מהחלופות האחרות.  

איך הוא בשטח

פה מגיע הקטע המעניין. בכביש אפשר בקלות למצוא כלי אדוונצ'ר יותר מתאימים. בשטח לעומת זאת רויאל אנפילד באו עם נוסחה מנצחת - מנוע, שילדה ובולמים שעובדים טוב ביחד, נותנים תחושת ביטחון. גובה מושב נמוך ( 820 - 840 מ"מ ) שכפי שציינתי בחוות דעת קודומות אין לזה מחיר, זה מציל אותך בכ"כ הרבה מצבים בשטח, מאפשר לך לתקן, להסתובב, לדשדש, לגרור רגליים בבוץ חלקלק וכו' במיוחד אם אתה רוכב בינוני מינוס כמו רובנו.

מוטי זריבי עולה את מדרגת נחל אוג - שימו לב כיצד הגובה הנמוך של ההימי 450 יכול לעזור מידי פעם במצבים קשים בשטח.

ה Fueling , תערובת האוויר\דלק הוא מדוייק ותגובת המצערת ליניארית וצפויה מה שעוזר לייצר אחיזה בשטח. האופנוע ארוך ולכן יציב, הבולמים מדהימים וההיגוי זריז. להרים גלגל אני מצליח רק עם Kicker (לא יודע מה המילה בעברית).
לקחתי אותו למרבית מסלולי השטח \ אדוונצ'ר בארץ, לרוב עמוס בציוד (אוהל, מזרן, כסא, מים, בגדים ואוכל) והוא עמד במשימות בצורה מכובדת ביותר. הנה כמה דוגמאות ממסלולים שכולנו מכירים ומעידים על יכולות האופנוע:

טיול בגלבוע - עליה ממחצבות בית אלפא להר - מסלול מדורדר, אתגרי לאדוונצ'ר כבד, אבנים גדולות משוחררות. ההימי בזכות גובה המושב הנמוך שלו והמנוע המדוייק הצליח לטפס את המעלה הזה. לא היה קל אבל לגמרי אפשרי.

מעלה ערוד - רוכבי האדוונצ'ר יודעים שאם אתה נתקע בדרדרת במעלה ערוד כדאי מאוד לרדת למטה ולנסות שוב. עם ההימי הצלחתי פעמיים, עם האופנוע שלי ואופנוע של חבר, לצאת ממצב תקוע בדרדרת של מעלה ערוד ולהמשיך לסוף העליה. זה מעיד הרבה על יכולות האופנוע הזה.

מסלול מערד למצוקי דרגות דרך נחל עדשה, מעלה שפן, הר חולד, רוג'ום א-נקה - מסלול אתגרי במדבר יהודה. אני אוהב לרכוב בו בסוף החורף. יש כל כך הרבה הפתעות במסלול הזה, מעברי נחלים צרים, אמבטיות עם דרדרת, עליות וירידות משמעותיות, מדרגות וכו'. הימי עבר אותו יפה, הביא אותי לסוף המסלול מבלי שהרגשתי שאני "סחוט". 

מסלול בנחלים הגדולים בנגב - נקרות עליון, רמון, מעלה ערוד, מעלה דלעת (בירידה), נחל צניפים, נחל ציחור - במסלול הזה ההמיליאן 450 מתגלה בשיא תפארתו, תוואי השטח משתנה כל הזמן, מדשדש קל, לדשדש עמוק, עליות וירידות מדורדרות עם אמבטיות מאתגרות ובערב אתה מגיע לחניון לילה, פורק אוהל, מזרן, כסא וכל מה שצריך להעביר את הלילה מול מדורה. טיול כזה הוא מבחן לאופנוע אדוונצ'ר והימי עבר אותו בהצלחה רבה. בנחל ציחור (המדהים ביופיו) לדוגמא, חווינו דשדש משמעותי. אני מודה שעד היום לא הצלחתי להתגבר על הפחד ברכיבה בתוואי הזה ועם ההימי 450 זה היה פשוט מדהים! אתה שם אותו על הילוך שלישי ונכנס למצב של Auto Pilot  שיוט - ריחוף עם המצערת בלבד ותחושת ביטחון שלא חוויתי בעבר עם אף אופנוע בתוואי הזה. אין מילים. כשסיימתי את ה 160 ק"מ בטיול הזה הבנתי עד כמה מוצלח ההימי 450 ככלי אדוונצ'ר שטח.   

 הירידה מהר קומות - לאחר שמטפסים את מעלה עזגד ורוכבים מערבה לאורך נחל עזגד לכיוון נחל אשלים כק"מ לפני כביש 258 ישנה פניה צפונה לכיוון הר קומות. בהר קומות יש שתי ירידות הראשונה הדרומית שהיא קשה לאופנועי אדוונצ'ר והצפונית שהיא קצת יותר קלה. האנפילד ירד את שתיהן. מפחיד, לא בקלות אבל ללא נפילות וללא נזק לגחון וזאת עוד הוכחה ליכולת שטח של ההימליאן.     

מה אומרים עליו כתבים וולוגרים בעולם

הרשת מלאה בכתבות, חוות דעת, מבחנים קצרי וארוכי טווח וכמובן מסעות שעשו רוכבים מכל העולם לרבות השורה הראשונה של כתבי האופנועים והוולוגרים ביוטיוב כמו MAD, אדם ריימן, נורלי ITCHI BOOTS, כריס מ Bike World, איאן מ Big Rock Moto, נתן ה PostMan בן מ Dork in the road , סוליד מ ChronicalsOfSoild ויש גם עשרות כתבים הודים אך הפרספקטיבה שלהם קצת יותר צרה והם משוחדים כלפי רויאל אנפילד אז דעתם קצת פחות נחשבת. אין טעם לעבור על כל חוות הדעת בפירוט אלא לנסות לצייר תמונה כללית מעין חוות דעת גלובלית על האופנוע.

• אני לא חושב שנתקלתי בחוות דעת שלילית מובהקת על ההימי 450 כאופנוע. יש פה ושם ביקורת אך הדיעה הכללית היא חיובית.
• כריס מ Bike world היה שותף בתהליך הפיתוח של ההימיליאן. הרכיבות שלו הן בד"כ בשטח קשה לוקח את האופנוע לקצה. דעתו על ההימי היא מאוד חיובית במיוחד ברכיבת שטח קשה.
• סוליד מ ChronicalsOfSolid רכש לעצמו הימי 450 לאחר שבדק לעומק את כל החלופות
• נתן ה Postman ידוע בביקורת הנוקבת שלו ללא פשרות. הוא עבר תהליך של מספר חודשים עם ההימי 450 עד שהגיע למסקנה שבשטח זה הכלי המתאים ביותר עבורו
• החבר'ה מ MAD TV רוכבים על ההימי 450 במבחן ארוך טווח. גם הם אוהבים לקחת את המכונה לקצה והגיעו למסקנה שההימי הוא מכונת שטח נהדרת עם אמינות גבוהה
• 
  

מה אומרים עליו החבר'ה שלנו

כפי שבוודאי שמתם לב, הדיעה שלי על ההימי 450 היא חיובית מאוד. אני חושב שכמו קודמו ואף יותר הוא אחד מכלי האדוונצ'ר - שטח הטובים בעולם. נקודה. שילוב של אמינות, נוחות, מחיר, יציבות, קשיחות וזמינות חלקים ואפטר מרקט שיאפשרו לכל אחד לממש את חלום הטיול סובב עולם שלו.
אז רציתי להביא למאמר הזה גם דיעות של רוכבים אחרים שאני מכיר מקהילת האדוונצ'ר כאשר הדגש הוא על רוכבים וותיקים עם קילומטראג' רציני על ההימליאן שרכבו על גביו עשרות אלפי קילומטרים בכביש ובעיקר בשטח. למען הסר ספק אני מציין שאני מביא את דיבריהם ככתבם וכלשונם. לא שיניתי אף מילה.

מוטי מור
אחלה אופנוע !
חיסרון בולט : ג'ק צד נמוך להפליא - יציב אבל לא נוח בירידה ולכן כדאי להגביה אותו .
הג'ק האמצעי ענק ויציב - אבל עם ציוד לא הצלחתי להשתמש בו - צריך 2 כדי להעלות אותו לג'ק אמצע הענק .

רכבתי עליו כחדשיים וחצי בשנה שעברה והשנה כחדשיים
אופנוע יציב אמין ונוח
בכביש מגיע למהירות מקסימלית של 162 קמ"ש בירידה עם רוח גב .
באופן נוח ויציב כ 120 קמ"ש .
בשטח רכבתי איתו בשבילים עד כ 100 קמ"ש ונוח ונעים לרכב עימו בשבילים כ 50-70 קמ"ש .
מהיר , חזק ויציב יותר מההימליאן 411.
עם מתלים טובים יותר בשטח מה 411.
בשלג היה לי קשה לייצב אותו , נאלצתי לחזור מיומלינג לה UmlingLa
כאשר ניסינו לרדת לכפר החצי סיני / הודי בשל השלג הכבד.
 וכאשר הגעתי בעליה קשה בסאאץ פאאס Sach Pass
לקרח עם שני קירות שלג מהצדדים בגובה כארבעה מטר ,  לא הצלחתי להתקדם ואפילו שרפתי חלק מהקלאץ  בהחלקה על הקרח .
בהמשך בחזרה מנפאל הקלאץ החל להחליק במהירות של מעל 120 קמ"ש - אז לפני צ'נדיגאר החלפתי אותו לחדש קומפלט אורגינלי ( עלות כ 200 שח חלקים + טיפול + שמנים + פילטר כולל עבודה )

מעבר להחלפת הקלאץ וטיפול רגיל ( כל כ 5000 ק"מ ) לא היו טיפולים לאופנוע .
מאחר ועברתי איתו מעל 20,000 ק"מ ניתן לאמר שהאופנוע אמין לאורך זמן .
אופנוע יציב , אמין ונוח להימלאיה .

בארץ אני רוכב בשטח עם KTM500 ויש לי גם רקע של רכיבת ספורט על הונדה CBR1000RR 

רוכב כ 53 שנה ...
מוטי מור 

גיא בראונשטיין

רכיבת אדוונצ'ר עבורי היא החופש האולטימטיבי, וההימליאן 452 מגשים את הפנטזיה הזו באופן כמעט מושלם. בעולם שבו לא חסרות אפשרויות, ניסיתי לא מעט כלים – אבל עם ה"הימי", החיבור פשוט קורה כמו קסם. בכביש, ובעיקר בשטח.

ההימליאן משרה תחושת יציבות וביטחון, עם מומנט זמין וגיר חלק שמאפשרים לצלוח תמרונים מאתגרים בגרייס – טיפוס מעלות, סינגלים צפופים ושבילים מהירים. גובה המושב הנמוך מוסיף שקט נפשי, ותמיד טוב לדעת שהוא שם כשצריך. הבולמים כסטוק מפתיעים לטובה – סופגים הכל, בלי תלונות, גם בתנאים קשים. אין ספק שלכלים בסדר הגודל הזה יש משמעות, אבל אני החלטתי לחיות עם זה בשלום - כלים קלים יותר פשוט לא מספיק נוחים לי (התחושה והכוחות שמועברים מהכידון,  ההגעה לטיול, במימוש מושג האדוונצ'ר ואף בבילוי 8 שעות על האוכף..) - גיליתי שמספר ה"כמעטים" איתם רב יותר מאשר בכלי יציב כמו ההימי.

האופנוע נוח באמת – בכביש, בדרך לטיול.. בשטח, גם עם ציוד לטיול רב-יומי וביכולת להתמודד עם דשדש, חול וטיפוסים, כמעט מבלי לשנות את סגנון הרכיבה. מעבר לכך, הוא נוח גם מהבחינה הכלכלית – מחיר רכישה נגיש, אחריות מכובדת, זמינות גבוהה של חלקים ואביזרים, מרווחי טיפולים סבירים וצריכת דלק נמוכה הופכים אותו לעסקה נדירה בישראל.

לטעמי, ההימי גם פשוט יפהפה – מראה רטרו קשוח שלא מנסה למצוא חן ולא מתאמץ יותר מדי. קלאסי, אחר, בולט בשטח כמו בכביש. אני והוא זה איירון קלאד, עד שיוכח אחרת.

גיא מדגים מסטרקלאס בטיפוס עליה יבשה מדורדרת

מוטי זריבי

מוטי הוא מפקד גדוד הפרדות - רוכבי האנפילד הימליאן. אנחנו מכירים כ 4 שנים עוד מימי ההימי 411. הוא נתן לי את חוות דעתו בעל פה ואני מביא כאן את הדברים כמיטב זכרוני.

מוטי: "ההימי שלי עשה כבר 13000 ק"מ רובם בשטח ולא שטח קל. זה אופנוע וורסטילי עושה הכל ברגוע עושה הכל והכל טוב. הוא עובד איתך בכביש ובשטח. קל לרכוב איתו בכל שטח ואפילו מעודד אותך להכנס למקומות שלא חשבת להכנס אליהם. בגלל הביטחון שהוא נותן לך וגם כשאתה עמוס, הוא מתנהג אותו דבר. בדשדש הוא מדהים. יודע לייצר אחיזה ולשמור כיוון והמתלים שלו יודעים לטפל בכל דבר, אם יש מדרגה קטנה או איזה אבן מתחת, אין דרמות ועוד דבר חשוב הוא לא מעייף אותך גם אחרי מספר עליות אתגריות ברצף.
ברכיבה בין עירונית במהירויות של 100 - 130 הוא לא מעייף אותך ואפשר לרכוב גם שעתיים ברצף. גם בכבישים מפותלים הוא זורם יפה. בגלל העקומת כוח שלו הוא שומר על אחיזה ומאפשר להשכיב בכבישים מפותלים."

איך ההימליאן 450 יחסית למתחרים

ההימליאן 450 סוג של המציא את הקטגוריה של אדוונצ'ר שטח בנפח 450. יש לו מספר מתחרים. אני לא יכול לחוות עליהם דיעה אישית מפני שאין לי נסיון איתם רק אציין במשפט שניים את הדיעה הרווחת לגביהם יחסית להימי 450.
אז מה היה לנו שם:

• קטמ 390 אדוונצ'ר - הדגם היוצא עם גלגל 19 קדמי נחשב לאופנוע כביש עם יכולת שטח מסויימת. לא ממש בקטגוריה של ההימי. האדוונצ'ר 390 החדש לעומת זאת נבנה מחדש עם יכולת שטח גבוהה והוא מתחרה ישיר.
• CF Moto MT 450 - נחשב ה - מתחרה בהימי 450. כמעט ולא תמצאו ביקורות שליליות על ה MT450 הוא לגמרי באותה רמה לפעמים יותר לפעמים פחות, יש לו מנוע פרלל טווין 270 מעלות שזה המבדיל העיקרי בינו להימי. הדיעה הכללית שההימי בעל בולמים עדיפים והאליטה של הכתבים סבורים שיש להימי ייתרון קל בשטח טכני. ה MT יותר חלק בכביש.
  אישית אני יותר אוהב את עיצוב הרטרו קשוח של האנפילד לעומת העיצוב המודרני של ה MT450   
• הונדה CRF 300 - אופנוע דו שימוש הרבה יותר מוטה שטח מההימי . לא ממש באותה קטגוריה
• הונדה CB 500X - אופנוע כביש עם מנוע פרלל טווין. לא ממש מתחרה באותה קטגוריה של ההימי
• במוו GS450 - טווין מקבילי. עוד לא הגיע לארץ. סביר שיעלה הרבה יותר מההימי. איכות גרמנית. מדברים על גלגל קדמי 19 אינטש שזה חסרון בשטח.
• סוזוקי DR650 - אופנוע אגדה. אותו כוח ובגדול יושב על אותה קטגוריה אך סוזוקי לא שינו בו כלום כבר עשרות שנים והוא מרגיש מיושן בכל ההיבטים ולכן לי אישית הוא לא מתאים. תוספת הילוך שישי, הזרקת דלק ו ABS יהפכו אותו להרבה יותר רלבנטי עבורי.
    

איך האמינות של הפרד ההודי?

השאלה הזאת עולה כמעט תמיד כשמדובר באופנוע הודי או סיני. לפחות לגבי האנפילד הימליאן 450 התשובה ברורה - אמין מאוד. במאמר הקודם על ההימי 411 המקורי, טענתי שרויאל אנפילד לוקחת בחשבון שהאופנוע יהיה בחירת ברירת המחדל בנפאל והודו לשימושם של עשרות אלפי תיירים בכל שנה ברכיבת שטח תובענית בתנאים של דרכים מאתגרות, שלג, אוויר הרים דליל, מעברי מים ארוכים ועמוקים ותחזוקת דרך מינימלית ולכן הכלי מוגדר כ Purpose built - נבנה מראש לעמוד בכל הקשיים הללו והתוצאה - רמת אמינות גבוהה, במיוחד בכלים בארצות מערביות שם לא מדגדגים אפילו את האתגרים של המסעות בהימאליה.
כל זה נכון באותה מידה ואף יותר בדור החדש של ההימליאן. אני עוקב מקרוב אחר כתבות, וולוגים ועדכונים מהעולם ולא מצאתי תקלות דרמטיות או חוסר אמינות כרוני בדגם החדש שזה הישג עצום שלעצמו מפני שזה הדור הראשון של הדגם החדש עם מנוע מקורר מים ראשון מסוגו ושלדה חדשה לגמרי.
בשורה לא טובה למוסכים זה בטוח..😁 ואם כבר מדברים על מוסכים אז אתה פוגש אותם פעם ב 10,000 ק"מ בטיפול תקופתי שעלותו הממוצעת כ 1000 ש"ח. נקודה.

מסעות מפורסמים בעולם 

ביקשתי את עזרת הקהילה במציאת מסעות חובקי עולם על גבי ההימי 450. היה דיי קשה למצוא חומרים ראויים מאחר שהאופנוע חדש יחסית. בכל אופן, ריכזתי כאן מספר פריטים מעניינים. 

נוראלי, Itchy boots, הרוכבת הכי מזוהה עם האנפילד הימליאן 411 המקורי שקנתה אותו יד שניה ורכבה מהודו כ 60,000 ק"מ , רכבה בעונה 8 כ 10,000 ק"מ על גבי ההימי 450 טרום-ייצור בנפאל. חוות דעתה על האופנוע הייתה חיובית אך למעט עונה 1 ו 2 בהן התחילה את מסעותיה ופרצה לתודעה, נראה שבעונות ההמשך הערוץ התמסחר, האופנועים נתרמו ע"י בעלי עניין ואמינות חוות הדעת ירדה בהתאם. טבעי..  

Astronaut On Road
רוכב הודי נחמד שעשה מעל 25,000 ק"מ לאורכה ולרוחבה של הודו בכל סוגי השטח.

אדם ריימן
 4500 ק"מ טיול מדלהי ללה, קשמיר במשך 3 שבועות

 Joe Ryan

רוכב ביבשות שונות. באוסטרליה והודו-נפאל הוא רוכב על גבי הימי 450
פרט מעניין לגביו - על גבי ההימי 411 הוא עשה יותר מ 40,000 ק"מ

מומלץ לצפות בסקירה שלו אחרי 40,000 ק"מ על ההימי המקורי. מספר הרבה על התפיסה הפילוסופית של אנפילד הימליאן.

מוטי מור
אחד משלנו💪. מוטי מטייל בהודו מספר חודשים על גבי הימי 450 עמוס לעייפה. עד כה גמע כ 20,000 ק"מ על גבי הפרד הלבן..
 

נשמע שאתה משוחד, מה החסרונות של ההימי 450 בעצם?

לא הרבה אבל הם קיימים. הנה הדברים שמפריעים לי בהימי 450 בתקווה שיטופלו בעתיד ע"י החברה:

• צמיג 140-80-17 - קשה למצוא צמיגי שטח במידה הזאת בארץ. הרוכבים נאלצים לקחת מה שיש, להתפשר על מחיר או פשוט להתקין צמיג 130 בקוטר 17 שהוא קצת יותר זמין ולקוות לטוב בטסט. הייתי שמח אם היה מבחר צמיגים רב יותר או אפשרות לג'נט 18 אינטש.
  הצמיגים המקוריים לא מתאימים לשטח משמעותי. קשה לייצר אחיזה בדרדרת..
• כנף קדמית נמוכה - הכנף הנמוכה גורמת לתקיעת הגלגל הקדמי ברכיבה בבוץ. קרה לי כפעמיים בחורף האחרון. אין פתרון קל ובטוח להגבהה או הסרת הכנף.
• מכסה דלק - כשפותחים את מכסה הדלק הוא נוטה להסגר מעצמו מכוח הכבידה. זה מעצבן. כמו כן, אין אפשרות להכניס את פיית התדלוק לעומק ואתה נאלץ להחזיקה ביד עד תום התדלוק.
• מיכל דלק - תיאורטית יש 17 ליטר במיכל. מעשית לא הצלחתי להשתמש ביותר מ 13.5 ליטר לפני שהמנוע התחיל לגמגם ולהכבות. זה משפיע לרעה כמובן על טווח הנסיעה. הייתי שמח אם היה אפשר לנצל את כל או רוב נפח המיכל.
• מנוע אנמי בסל"ד נמוך - בניגוד להימי הקודם, המנוע של ה 450 מרגיש חלש ואנמי בסל"ד הנמוך. מתרגלים לזה ולומדים לתפעל את המצערת והמצמד בצורה יותר אגרסיבית אך למהגרים מההימי הישן אופי המנוע בסלד"ים הנמוכים הוא חסרון בולט.
• וויברציות - אני מרגיש שפה אני דיי בודד בתחושה הזאת אבל בכל זאת - ההימי שלי מווברץ משמעותית ברגלית שמאל במהירויות של מעל 110 קמ"ש. כפי שציינתי מתרגלים לזה אך זה עדיין מעצבן.
• משיכה ימינה - תופעה נפוצה מאוד בהימי 450 - הוא מושך ימינה כשאתה עוזב את הכידון. זה עובר מעצמו לאחר כמה מאות ק"מ. ייתכן שזה קשור באיזון גלגלים או צמיגים או אלוהים יודע מה אבל זאת תופעה שקיימת. הבשורות הטובות הן שזה פתיר.
• רגלית צד נמוכה - בעיה ידועה בתכנון. רויאל אנפילד מודים שזה כשל בתכנון ומבטיחים שזה יטופל. האופנוע נוטה חזק על צידו כאשר מעמידים אותו על רגלית צד מאחר שהיא נמוכה מדי. זה גם גורם לך להשקיע כוח רב בהעמדת האופנוע. לי זה אף פעם לא הפריע. אני מניח שזה יפריע לרוכבים היותר נמוכים מבינינו. בשטח יש לזה לעיתים קרובות ייתרון - אפשר להעמיד את האופנוע בביטחה כמעט בכל מצב...
• מרכז כובד גבוה - יחסית להימי המקורי מרכז הכובד של ההימי 450 גבוה ולכן הוא מרגיש כבד יותר משמעותית  

אז בואו נסכם

רויאל אנפילד קיבלה החלטה להשקיע בתכנון מחדש במותג ההימליאן המצליח שלהם. הם לא השאירו בורג אחד דומה לדגם המקורי וקיבלנו אופנוע איכותי ברמה מערבית לגמרי. זה נכון שהקסם ההודי המדהים של ההימי המקורי אבד אך אי אפשר להתכחש לתועלות הרבות שהציג הדגם החדש לרבות בולמים הטובים בקטגוריה, מנוע שמתאים לכבישים מערביים מהירים וגיר שישה הילוכים חלק ומדוייק ביותר. העיצוב נשאר ייחודי מזוהה עם אנפילד ולא נגרר לטרנד ה "ראלי" פלסטיק הפופולארי.

המלצה אישית

קחו כתבות באינטרנט ו\או המלצות ברשתות החברתיות עם גרגר של מלח. אי אפשר לחוות דיעה אמיתית מבלי לעבור קילומטראז' משמעותי על כל אופנוע ובמיוחד כלי אדוונצ'ר שצריך להיות מספיק טוב בכביש ובשטח. סיבוב של כמה עשרות ק"מ בהרי ירושלים לא מנבא כלום.
אחרי שעברתי איתו כברת דרך משמעותית אני יכול להמליץ בפה מלא - ההימי 450 הוא כלי אדוונצ'ר ראוי ביותר.

עדי   

 

רויאל אנפילד הימליאן

אדוונצ'ר עם רויאל אנפילד הימליאן

בכתבה הבאה אסביר למה לפי דעתי הרויאל אנפילד הימליאן הוא אחד מאופנועי האדוונצ'ר הטובים בעולם.
אין בכוונתי להכנס לפרטים טכניים יבשים. אפשר למצוא אותם באין ספור כתבות טכניות על האופנוע. אני רוצה להתרכז במהות, בפילוסופיה ובאיכויות של הכלי הזה שהופכות אותו למה שהוא.

קצת רקע עלי
אני רוכב על אופנועים שונים מזה 30 שנה ועל אופנועי אדוונצ'ר ודו"ש מאז 2012. האופנוע הוא כלי הרכב העיקרי שלי כל יום כל השנה. בסופי שבוע אני רוכב בשטח פתוח לא טכני, אוהב במיוחד מסלולים במדבר.
במהלך השנים האחרונות רכבתי והובלתי מאות טיולים בשטח עם רוכבים ברמות שונות וכמעט כל סוגי אופנועי השטח \ דו"ש \ אדוונצ'ר שנמכרים בישראל. בנוסף כתבתי את אפליקציית הניווט לאופנועים ADV RALLY שמשמשת אותי ואלפי רוכבים בארץ ובעולם להתמצאות בשטח. 
כלים שהיו לי: קאגיבה אלפאנט, ווספה 200, יאמאהה וי מקס, הונדה וואראדרו, קטמ 990, קטמ 690, הוסקוורנה 701 ורויאל אנפילד הימליאן.

יופי, אז מה הסיפור עם האנפילד הזה?
בשש שנים האחרונות אני רוכב על קטמ 690 והוסקוורנה 701 שניהם מבוססי פלטפורמת ה LC4 דו"ש קרבי \ אדוונצ'ר לייט מעולה שמתאימה מאוד לישראל. 

ההוסקוורנה 701 שלי - אופנוע דו שימושי קרבי מדהים

לקראת יום הולדת חמישים החלטתי לקנות אופנוע נוסף, מתון יותר, כלי אדוונצ'ר עם יכולת שטח מוכחת שייתן לי תחושת רכיבה רגועה ביום יום לעבודה וביטחון לרדת לשטח גם לבד כשצריך. להתלבטות הסופית הגיעו הטנרה 700, GS 800, הונדה 250 ראלי ורויאל אנפילד הימליאן. במשך שבועות ישבתי מול יד-2 בודק את הכלים בשוק ותוך כדי כך הרצתי תרחישים בראש - מה יקרה אם ארכב בשטח לבד בבוץ, בדרדרת , עד כמה הכלים יהיו אמינים שהרי כולם מלבד ההימליאן משומשים בני כמה שנים, איזה מועדוני חברים יש להם (לבמוו יש מועדון מעולה, לשאר קצת פחות), עד כמה הקהילה שלהם פעילה, מה שוק האפטר מרקט וכד' 
לבסוף - מה שהכריע את הכף לטובת רכישת הימליאן חדש הייתה ההבנה שזה האופנוע שייתן לי בשטח את הכי הרבה ביטחון לרכוב לבד. כבונוס הוא גם הזול מכולם למעט ההונדה, חדש עם אחריות ויש לו מראה מאוד ייחודי. ההחלטה התקבלה

.

אנפילד הימליאן - מראה ייחודי

אנפילד? הכי הרבה ביטחון בשטח? אתה בטוח?
כן. ואני אסביר. במשך עשרות שנים מטיילים בהודו ונפאל רוכבים על אנפילדים בתנאים מאתגרים. בשנת 2016 רויאל אנפילד החליטו לייצר דגם חדש מאפס - הימליאן שייעודו רכיבה בתנאי השטח המאתגרים של הרי ההימאליה. אופנוע ייעודי Purpose built עם שילדה ייעודית ומנוע ייעודי למשימה. גם המבחן המסכם היה איך לא, מסלול מאתגר בהימאליה.
את השילדה תכננה חברת האריס פרפורמנס האנגלית (חברה המתמחה מזה 40 שנה בייצור שלדות למירוצי גראנד פרי ונרכשה ב 2015 ע"י אייכר מוטורס הבעלים של Royal Enfield) ובתוכה הורכב מנוע LS 410 . פירוש האותיות LS הוא Long Stroke ז"א מהלך ארוך שמאפשר פעולת מנוע איטית, רגועה, טרקטורית עם הרבה מומנט בסל"ד נמוך.
בחברה הגדירו את הרכיבה על האופנוע כזרימה עם הטבע ולא כיבוש הטבע. האופנוע הזה לא בא לחצות נחלים בהרמת גלגל ולא לעשות דריפטים תוך כדי פניות בשטח. פה מדובר על פרד איטי שבא לקחת אותך לטיול ממקום א' למקום ב' ברוגע ובביטחון תוך כדי סחיבת כמה ציוד שרק תרצה.
אז האיטיות, הרוגע והמומנט בסל"דים הנמוכים אכן נוסך ביטחון אבל הדבר העיקרי ששובר שיוויון מבחינת תחושת הביטחוןן בשטח הוא ללא ספק גובהו הנמוך של האופנוע - רק 80 ס"מ שזה הכי נמוך שאפשר למצוא בסגמנט האדוונצ'ר. לשם השוואה ההאסקי 701 נישא לגובה של 95 ס"מ וה DR 650 לגובה של 86 ס"מ. ברכיבת שטח כל ס"מ קובע ובסעיף הזה האנפילד פשוט מככב

.

ההימליאן שלי עמוס ציוד בנחלים הגדולים בנגב - צניפים ציחור

אוקי, אז קנית, תתחדש. עכשיו ספר איך הוא בתכלס? 
ברכיבה בכביש הוא נוח מאוד, מנוע חלק, תנוחת ישיבה זקופה נוחה עם מושב רחב ותומך כמו כורסה. לוח המחוונים מספק את כל המידע שצריך ויותר ובאופן כללי חווית רכיבה מצויינת. נקודת התורפה בכביש היא המהירות המוגבלת שניתן להגיע איתו שזה סביב ה 110 קמ"ש. בהחלט לא מספיק לביצוע עקיפות בכביש מהיר במדינה מערבית. מצד שני האופנוע מרגיש רגוע ונעים במהירויות הללו ואפשר לרכוב ככה לאורך זמן ללא מאמץ.
אבל מה שהכי מעניין זה איך הוא בשטח...
כאן בניתי לו מעין "סרגל מאמצים" כאשר כל טיול מעלה עוד קצת את דרגת הקושי בשטח:

• בהתחלה לקחתי אותו לשבילים קלים ביער שוהם. תיפקד נהדר
• בהמשך, שבילים חוליים בחוף תל ברוך בת"א - הפתיע מאוד
• לאחר מכן רכבתי איתו (לבד!) למסלול מדברי קל ממצוקי דרגות לאלמוג - תיפקד נהדר
• דרך בורמה ויער קדושים כולל הסרפנטינות - ללא קושי
• לטרון הירידה מהמנזר - בלי בעיה
• פארק עדולם - ללא קושי
• חוצה מדבר יהודה מכפר נוקדים למצוקי דרגות - מסלול אתגרי. עבר ללא קושי פעמיים
• הר כרמילה - השביל הסודי המטפס אל רום ההר - בלי בעיות
• המסלול ממחסיה לבר בהר - קלי קלות
• טיול לילה ערד הר כיפון, נחל סדום - קלי קלות
• טיפוס מעלה עזגד - קל
• ירידה מהר קומות - היה קשה אך בוצע בהצלחה
• טיפוס לקבר שמשון הגיבור ביער צורעה - שום בעיה
• דו יומי בנחלים הגדולים ציחור צניפים פאראן בדשדש עם ציוד מלא - ללא קושי מיוחד 

    
וכך, משבילים פשוטים ביער, דרך חציית מדבר יהודה ועד דו יומי בדשדש של הנחלים הגדולים בנגב, עמוס ציוד בחום כבד, ההימליאן עמד בכבוד בכל המשימות ועשה זאת על פי חזונם של צוות התכנון ברויאל אנפילד - תוך כדי זרימה עם הטבע.
כפי שציינתי בפתח הדברים, הייתה לי תחושה לפני הקניה שהאנפילד ייתן לי תחושת ביטחון בשטח אבל לא חלמתי שזה יהיה עד כדי כך שאתקשה למצוא הצדקה לצאת לטיול עם ההאסקי. פשוט מדהים.

נותן לך ביטחון לעשות דברים מטורפים בשטח. מוטי זריבי מנסה לטפס את הר קומות!

אבל הרבה אופנועים יכולים לעשות את המסלולים האלה אז מה בעצם עושה את ההבדל?
לקח קצת זמן עד שנפל לי האסימון אבל בסוף הבנתי - מה שמייחד את האנפילד הימליאן הוא יכולת נשיאת המשקל העצומה שלו תוך כדי שמירה על נוחות הרכיבה והיכולת לנוע בשטח. אפשר להעמיס ציוד רב על הרבה אופנועים אבל ברובם זה ישפיע מאוד על חווית הרכיבה, הרוכב יהיה דחוס על המושב עם יכולת תנועה מוגבלת והאופנוע יתפקד הרבה פחות טוב. לא כך בהימליאן - אפשר להעמיס אותו בהמון ציוד ועדיין להרגיש נוח ובטוח ברכיבה בכביש ובשטח. זה שווה זהב. זה מה ששם אותו בטופ של אופנועי האדוונצ'ר.

מאפשר לשאת ציוד רב בשטח - נחלים הגדולים בנגב 2022

בשטח, משקל האופנוע הוא קריטי וההימליאן שוקל 200 קילו (עם דלק) אז איך זה מסתדר?

אין דבר כזה משקל. תמיד זה משקל בהתייחס למרכז הכובד. בהימליאן מרכז הכבוד נמוך מאוד וזה מפצה על משקלו הגבוה. קל לתמרן איתו בשטח ויש לו יציבות כיוונית בשבילים ובכביש. עדיין, קשה כמובן להרים אותו כשנופלים אבל זה סביר יחסית לקרנפים שהם גם כבדים וגם גבוהים.

מה לגבי אמינות? אפשר לסמוך עליו?

תחשבו איזה QA מטורף עובר האנפילד הימליאן - מאז השקתו ב 2016 הפך לאופנוע ברירת המחדל לטיולים הקשוחים בנפאל. אלפי תיירים בכל שנה מגיעים ביחידם ובקבוצות לטייל , מעמיסים אותו בציוד ורוכבים בתוואי קשוח של הרי ההימאליה. ככלי השכרה הוא עובר חיים קשים מאוד, ניזון מדלק נחות ומטופל במוסכי מדרכה של מדינת עולם שלישי ואכן בשנת הדגם הראשונה נרשמו דיווחים על שלדות שנשברו ברכיבה אגרסיבית בשטח.
רויאל אנפילד לקחה אחריות, טיפלה בבעיות והוסיפה לא פחות מ 17 קילו של שיפורים וחיזוקים במהלך האבולוציה של הדגם. כיום לא ידוע על בעיות מיוחדות למעט Relay שמחליפים כדי לשפר את ההנעה הראשונית (אצלי אין בעיה), שמעתי גם על מיסב היגוי שמשתחרר, מצבר שנגמר מהר, אדים שנכנסים ללוח המחוונים וקלאץ' שנשחק ודורש החלפה. אני מסכם את זה כבעיות קטנות יחסית שיכולות לקרות לכל אופנוע שרוכבים איתו הרבה בשטח.

לגבי המנוע, אפשר לצפות שמנוע בנפח 410 עם 24 כ"ס, יחס דחיסה של 9.5 ל 1 ו- 2.3 ליטר שמן בעוקה יחזיק מעמד להרבה הרבה קילומטרים בלי שום בעיה.

היו כבר מטיילים רציניים שלקחו אותו לטיול סובב עולם?
כן. המפורסמת שבהם - נורלי הידועה גם בשם Itchy Boots שקנתה הימליאן משומש בהודו ויצאה לסובב עולם של 60 אלף ק"מ (40,000 ק"מ על האנפילד הראשון ועוד 20,000 על האנפילד השני עד שמסעה הופסק ע"י מגיפת הקורונה העולמית) כשהיא רוכבת לבדה וחלקים רבים של הטיול בשטח ואפילו שטח לא קל. האנפילד עמד במשימה בכבוד עם תקלה אחת משמעותית של החלפת קלאץ' באמצע הדרך. כיום היא בעונה השישית של סדרת ההרפתקאות שלה רוכבת על הונדה CRF 300 Rally.

 

נורלי - Itchy boots - שישים אלף ק"מ על רויאל אנפילד הימליאן

  

לסיכום

אני לא יודע אם רויאל אנפילד התכוונו לזה אבל הם הצליחו להביא לייצור את אחד מאופנועי האדוונצ'ר שטח הטובים ביותר שאפשר למצוא. מנסיעות בעיר, מחוץ לעיר, לבד או בהרכבה, שבילים קלים וגם שטח משמעותי כל זה אפשר לעשות בקלות יחסית עם האנפילד הימליאן תוך כדי נשיאת כל הציוד שצריכים לאדוונצ'ר מושלם. 

עץ במדבר 3 - ממישור עמיעז לערד

עומדים לפתח הירידה הראשונה. אני בוחן בחשש את התוואי והזוית. שוקי מדרבן אותנו, "ככל שתסתכלו ותחשבו יותר, כך הפחד ילך ויתעצם..". מוש עם הצרצר 250 מתחיל לרדת, נוגע בברקס האחורי והצרצר מתחיל לזרוק תחת לצדדים. החשש מתחלף בפחד, אם בצרצרים נפלה דרדרת מה יקרה לאזובי הדו"ש??  מוש מסיים ואני אוזר אומץ ומתקדם. ביקשתי משוקי שיעמוד בשיא העיקול ".. אם אני מאבד שליטה דחוף אותי מהאופנוע" אני צועק לו. מעדיף ליפול לקרקע מאשר לצנוח למדרון ההר.

מתחיל לרדת, האופנוע צובר מהירות. אני בחצי פאניקה מתחיל ללחוץ על הברקסים. ה ABS מתקתק ללא הפסקה, האופנוע מאיץ כי למעשה אין בלימה אבל גם אין זריקת תחת. מסתדר עם הכידון ,שומר על קו ומסיים את הירידה בשלום. לראשונה הבנתי ממש את חשיבות ה ABS בשטח.

עץ במדבר 3

י===========

רכיבה בנחל סדום בליל ירח מלא היא חוויה שכדאי לכל אחד לעבור מתי שהוא. אור הירח מוחזר מהקרקע באופן מיטבי ואפשר לרכב ממש בלי אורות. המסלול בנחל קל, מתאים לכלים כבדים וכבונוס ניתן לטפס להר סדום, להשקיף לימה, ללגום קפה ולחשוב על אשת לוט.

הטיול הלילי הוא הבסיס. מוסיפים לו לינה בשטח באוהלים אישיים ומסלול יום והרי לכם טיול אדוונצ'ר נחמד. אנחנו פה בקבוצה קוראים לזה "עץ במדבר" וזה היה השלישי שערכנו בשנה האחרונה.

ביקשתי מטל והוא נענה להוביל את הטיול הפעם. נפגשנו בערד בתחנת דלק. רון הגיע עם הג'יפ עם המון נכונות והשקעה באוכל ואלכוהול. לצערינו נתגלתה נזילה חמורה ברכב והוא נאלץ לפרוש למגינת ליבו ולחרדת הצרצרים שוקי ומוש. לחזור הביתה לחיק האשה לא הייתה אופציה מבחינתם אז מיד התארגנו על מינימום הציוד ההכרחי ויצאנו לדרך.
המסלול בנחל מהנה ביותר. עצרנו מספר פעמים להקשיב לשקט ולספוג את אווירת המדבר המדהימה.

 בהמשך עלינו להר סדום להפסקת קפה (רג'ואן) ארוכה ולבסוף פנינו לחניון לילה במישור עמיעז. 

בבוקר התעוררנו בקושי. התמונה בחניון יפה ביותר. שילוב של תחילת הזריחה, צל ההרים ואש הבנזיניה של טל שהכין לנו תה וקפה אסלי.

התכנון למסלול היום היה לעלות את מעלה עזגד ולהתקדם לכיוון ערד דרך הר קומות ונחל דימונה. מסלול של כ 45 ק"מ. מעלה עזגד עבר בסדר. רוני עם ה 990 נכנס לקטע קצת דרדרתי, נפל והמשיך בסיוע החברים.

הרכיבה לאורך הרכס מהירה ומהנה עד לסיום הציר השחור ופניה צפונה לאדום לכיוון הר קומות. הדרך להר יפיפיה, הירידה ממנו תלולה. הדושים הכבדים של רן ורוני הורדו במעקף ע"י טל ושוקי. אבי ירד במהירות גבוהה מדי והתרסק אחרי המדרגה.

המשך המסלול מדהים ביופיו עד המפגש עם כביש 258 שם עצרנו למנוחה תחת הגשר. קצת לפני הגשר פגשנו את הכלבה "עזיזה" שקיבלה מאיתנו אוכל ומים (מינרלים!) לרוב.

בשלב הזה היינו כבר עייפים, גבוליים עם מים, החום הכה בנו והתלבטנו איך להמשיך. התכנון המקורי היה נחל דימונה, אני רציתי רק להגיע הכי מהר לבית קפה ולבסוף החלטנו ללכת בעצת עמית ולקצר את הדרך לערד ולרכב דרך הר כפון וציר הגז. איזו טעות… :)
בשלב הזה אבי רוני ורן החליטו לחתוך הביתה ואנחנו המשכנו. הרכיבה לכוון ההר הייתה מהירה וזורמת עד שהגענו לעליה הידועה כמדרגות הר כפון. שוקי כרגיל טס אותה, אני הייתי באמצע השיירה. תוך כדי טיפוס אני רואה את טל עומד.

חשבתי שעצר כהרגלו לסייע או לתצפת. פתאום אני קולט שאני באמצע קטע אתגרי ואין שום מצב שאני עוצר אחריו. הצלחתי לעקוף אותו, להתגבר על הדרדרת והמדרגה ולחבור לשוקי

אבל היה ברור לשנינו שצריך מיד לרדת לסייע לגמלים. בשלב הזה גם השמש הכתה ללא רחמים ונכנסנו למצוקת מים.

טל עם ה GS הכבד ירד בחזרה למישור על מנת לטפס עם מומנטום מחודש, דן באקט קמיקאזה עלה ונכנס בקיר.

צינור הרדיאטור נקרע ונאלצנו לבצע ניתוח בשטח ומוש נזקק לשני כדורי אקמול 500 להתמודדות עם מכת החום.

לאחר תיקון האופנוע של דן המשכנו לכיוון ערד שם סיימנו את הטיול המאתגר בארוחה חגיגית בארומה.
סיכומו של דבר, היה נהדר! תודה לרון מנדלבאום שהגיע עם הג'יפ לטייל וללוות עם המון רצון טוב אך לצערינו נתקל בתקלה טכנית. לטל סיידמן שהוביל את החבורה בבטחה ועזר לכל מי שהיה צריך, לשוקי שפתח את הצירים, עזר לחברים בכל נקודה מאתגרת ונסח הרבה ביטחון שהכל יהיה בסדר, לאבי על קפה רג'ואן המפורסם ולכל מי שהגיע וצילם ורכב והפך את הארוע למוצלח כל כך.

נתראה בעץ במדבר 4

סיכום שנה ראשונה עם הקטמ 690 אנדורו

לקחו מספר שנים עד שנפל לי האסימון. בעקבות בלוג של וולטר קובלט מ sibirsky extreme הבנתי שאני שבוי של תעמולת מחלקות המרקטינג ששיכנעו אותי שרכיבת אדוונצ'ר עושים עם אופנועים ענקיים, מרובי צילינדרים, עתירי כ"ס עם שתי מזוודות אלומיניום מרובעות ושזה עובד מצויין גם בשטח - כל שטח.

שורת המחץ במאמר הייתה שאתה כמעט אף פעם לא משתמש בכח העצום של המנוע אך ב 100% מהזמן סוחב עודף של 80 ק"ג בממוצע! 

בווום, נפל האסימון :)

אז גיבשתי רשימת דרישות מהכלי המיועד:

1. דו"ש - אדוונצ'ר. הכלי צריך להיות מסוגל לעשות מאות ק"מ בכביש בכייף

2. עד 150 קילו שיהיה אפשר להרים אותו לבד 

3. מנוע חזק ומלהיב - באנו להנות!

4. חסכוני בדלק

5. זול ופשוט לתחזוקה

6. הזרקת דלק

7. שישה הילוכים - יתרון גדול

8. מתלים מתכווננים - יתרון גדול

9. ABS - יתרון גדול

10. טיובלס - יתרון גדול

11. מזלג הפוך - יתרון

12. מיגון רוח - יתרון

13. קלאץ' הידראולי - יתרון

פילוח כל הדרישות הנ"ל מצמצם את האפשרויות לאפס. אין אף כלי שנותן את כל זה. הכלי היחידי, בודד בצמרת שעונה על **כל הדרישות** למעט טיובלס הוא הקטמ 690 אנדורו.   

בחיל ורעדה נפרדתי מהקטום 990 המרשים לטובת האח הקטן ולקראת סוף ינואר 2015 קיבלתי בשעה טובה את המפתחות. החשש הגדול ביותר היה החיים עם הכלי בכביש. ללא מיגון רוח, כנף גבוהה, משקל נמוך, כסא צר, גיר קצר וצפוף. היו לי את כל הסיבות לחשוש.

פאסט פורוורד, שנה עברה 13000 ק"מ על השעון והנה הרשמים באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן בלי לעשות הנחות, בלי פרות קדושות, בלי בג"ץ ובלי בצל"ם.

רקע כללי

=======

האופנוע הוא כלי התחבורה היחידי שלי. אני רוכב 7 ימים בשבוע כל השנה כולל בגשם שוטף או חום קיצוני. תמיד עם מגפי שטח, מגני ברכיים ומעיל ממוגן. בימות 

השבוע הרכיבה היא בכביש כ 30 ק"מ. בסופ"ש מטייל איתו בשטח קל. טיול ממוצע כולל 50 ק"מ הגעה ליעד, 50 ק"מ רכיבה בשטח וחזרה הבייתה. 

מה לא אהבתי

==========

אמינות - נדנדי השסתומים הלכו אחרי 3500 ק"מ. תוקן באחריות. גרם לי למשבר אמון בכלי. אם היה קורה שוב האופנוע היה עף.

אחריות - שנתיים אחריות אך הכיסוי דל ביותר. מנוע (חלקי), שלדה וזרוע אחורית. מצחיק שחברה שהסלוגן שלה Ready to race מציינת בכתב האחריות שאם אתה מתחרה עם הכלי יש לך אחריות ל 30 ימים בלבד.

מנוע בשטח - המנוע חזק ואוהב סל"ד. מתאים לכביש ולמסלול סופר-מוטו. בשטח אתה מעדיף מנוע שמכוון לכח בסל"ד נמוך.

אגזוז - מתחמם מאוד. שרף לי המון ציוד ופעם אף גרם להתפוצצות הפאסט בתוך התיק. 

פתח מילוי דלק - נמצא מאחור. לא נוח ומחייב הסרת הציוד שקשור מאחור על מנת לתדלק. אפס בהנדסת אנוש.

מראות - גרועות. כדאי להחליף לאפטר מרקט.

וינקרים - יותר גרוע.

רכיבה בכביש מהיר - מעל 130 הרוח מפריעה. מעל 160 יתכנו נדנודי ראש. הכסא לא נוח ליותר מ 80 ק"מ רצוף. צריך לעשות הפסקות מדי פעם.

רכיבה בשטח - המתלים מכוונים קשה והכלי מקפץ על אבנים. צריך לעבוד טוב על הכוונון.

מראה - נראה צנום ורזה. כמעט כמו אופניים.

מה אהבתי

=========

מנוע - אדיר. כל ה 67 סוסים יוצאים מהארווה כמעט בכל רכיבה. תאוצות מרגשות. יצא לי לראות 170 בהילוך חמישי לפני מעבר לשישי. אני בד"כ מאוד זהיר אבל 

עדיין עם ה 690 הצלחתי להרים גלגל בלי קלאץ בשלושת ההילוכים הראשונים בעמידה ובישיבה. לא הרבה אופנועים מסוגלים לזה אם אתה לא אלי פנגס.

הזרקת דלק מדוייקת - תגובת מצערת חלקה. אין בעיה של snatchy throttle

בלמים - מעולים! וה ABS משרה המון ביטחון בכביש וגם בשטח

צריכת דלק מצויינת - ליטר אחד לכל 25 ק"מ וטווח מיכל של כ 250 ק"מ. מספיק לארצינו הקטנטונת

התנהגות כביש - חוץ מכביש מהיר וארוך הכלי מתנהג מצויין בכביש. הרבה יותר נוח מכפי שניתן לחשוב כשרואים את הכסא הצר ובכלל הרכיבה בכביש מהנה מאוד. 

בלי להסס רכבתי איתו מספר פעמים לטיולים דו-יומיים אשר הצריכו מאות קילומטרים של רכיבת כביש. בינואר אני צפוי לרכב איתו לתלת יומי לאילת. אין לי שום היסוס לעשות זאת.

תחזוקה זולה - צילינדר אחד בשילוב גישה קלה למכלולים משפיעים לטובה על עלות הטיפולים. מרווח טיפולים של 10000 ק"מ!

משקל קל - אפשר להרים לבד כשנופלים בשטח. מקנה ביטחון

צמיגים - מבחר רב של צמיגים.

אופנוע מותאם לחוליגנים - כייף טהור מכל הבחינות.

תחרות בשוק

==========

כבעלים של אופנוע כזה, אתה צפוי לקשיים בבחירת הכלי הבא. כל אופנוע אחר בקטגוריית דו"ש מהווה פשרה כלשהיא לעומת ה 690:

במוו 800 GS - אופנוע להיט אבל יחסית ל 690 כבד מאוד, בולם קדמי לא מתכוונן, קלאץ' מכני.

סוזוקי DR 650 - כלי מצוין אך מיושן, קרבורטור, 5 הילוכים ואין ABS

סוזוקי DRZ 400 - כלי מצוין, מיושן יחסית, הרבה פחות טוב בכביש

ימאהה טנרה 660 - דו"ש טוב, תמורה גבוהה למחיר. כבד, מרכז כובד גבוה, חלש, מיושן. יש עדויות שלא אמין, אין ABS

ויסטרום 650 - בהחלט ראוי אך מוטה כביש משמעותית, כבד, אופנוע תקציב. כלי אמין. 

הונדה טראנסאלפ 750 - כמו ויסטרום.

קטמ 500 EXC - כלי שטח מקצועי חוקי לכביש. החסרון הגדול שמטפלים בו לפי שעות והוא רחוק מלהיות נוח בכביש.

GS 1200 - כבד.

סופר טנרה 1200 - מעולה אך כבד מאוד. מפחיד ליפול איתו בשטח.

WR 250 - לא לרכיבות כביש ארוכות , אין ABS

CRF 250 - מצויין אך חלש ולא מלהיב, אין ABS

קטמ 990 אדוונצ'ר - כבד, מיושן יחסית, זולל דלק, יקר לתחזוקה, הזרקת דלק מעצבנת

קטמ 1190 אדוונצ'ר - כבד.

הוסקוורנה 701 - זהה ל 690 ולכן בהחלט בר החלפה.

לסיכום

=======

ה 690 אנדורו ענה על כל הציפיות ואף מעבר לכך. החששות מפני נוחות הרכיבה בכביש התבדו ובאופן מפתיע ממש כייף איתו ברוב הכבישים. בשטח היו לי ציפיות גבוהות בהינתן המשקל הקליל אך בפועל התחושה היא שהכלי צריך כוונון מתלים מקצועי וצמיגים קרביים כדי לתת תחושת ביטחון בשבילים. יחד עם זאת המשקל הנמוך מהווה בונוס גדול כשצריך להרים את האופנוע מנפילה או לבצע תיקונים ברכיבה טכנית. צריכת הדלק, עלויות התחזוקה ומבחר הצמיגים פשוט תענוג.

לדעתי הצנועה ה 690 הוא הכלי הטוב ביותר בקטגוריית הלייט אדוונצ'ר Light Adventure